מאת: משפחת 100 דגים והצוות המקצועי | זמן קריאה: 6 דקות יש ימים שבהם האוויר בישראל מרגיש סמיך יותר. ימים שבהם כל מבט ברחוב, כל כותרת בעיתון וכל שיר שמתנגן ברדיו, נושאים איתם משקל של תקופה שלמה ששינתה את פנינו. אנחנו פוגשים אתכם יום-יום בשטח. כשאנחנו מגיעים עם הוואן של "100 דגים" לבסיסים, למלונות המפונים או למרכזי הטיפול, אנחנו שומעים את השאלה המהדהדת בשקט, לפעמים בין שיר לשיר: "איך ממשיכים מכאן? איך מחזיקים את כל זה?"   המאמר הזה נכתב מתוך אהבה גדולה אליכם, ומתוך רצון לעשות סד

מאת: צוות עמותת 100 דגים | זמן קריאה: 6 דקות דמיינו רגע אחד של שקט. לא השקט המרגיע של טבע או מנוחה, אלא השקט המעיק, הכבד, זה שמגיע כשהכאב גדול מדי מכדי להכיל אותו במילים. טראומה, מעצם הגדרתה, היא חוויה שמשאירה אותנו פעמים רבות "ללא מילים". היא קוטעת את רצף הסיפור שלנו, משאירה אותנו קפואים בזמן, בתחושה של בדידות תהומית. אבל בדיוק במקום שבו המילים נכשלות, במקום שבו השפה נשברת – נכנסת המוזיקה. אנחנו כאן כדי לספר לכם שאתם לא לבד במסע הזה. המאמר הזה נכתב מתוך אהבה גדולה ורצון להוש

מאת: משפחת 100 דגים (והדג נחש) | זמן קריאה: 4 דקות הנסיעה הביתה מהמילואים היא כנראה הנסיעה הכי מוזרה שיש. רגע אחד אתם שם – ברעש, בבוץ, בדריכות, עם האנשים שהפכו למשפחה שלכם. ורגע אחרי זה אתם באוטו הפרטי, ברמזור בתל אביב או בירושלים, והרדיו מנגן שירים רגילים כאילו כלום לא קרה. אתם נכנסים הביתה. החיבוקים, הילדים, האישה או הבעל, ההורים. כולם שמחים שחזרתם, כולם שואלים "נו, איך היה?". ואז מגיע הרגע הזה שבו המילים פשוט נתקעות. אתם רוצים לספר, אתם רוצים לשתף, אבל איך מסבירים למישהו ש