הלב הפועם של הישראליות: מסע אל תוך החוסן, המוזיקה והתקווה בימים של סערה

מאת: משפחת 100 דגים והצוות המקצועי | זמן קריאה: 6 דקות

יש ימים שבהם האוויר בישראל מרגיש סמיך יותר. ימים שבהם כל מבט ברחוב, כל כותרת בעיתון וכל שיר שמתנגן ברדיו, נושאים איתם משקל של תקופה שלמה ששינתה את פנינו. אנחנו פוגשים אתכם יום-יום בשטח. כשאנחנו מגיעים עם הוואן של "100 דגים" לבסיסים, למלונות המפונים או למרכזי הטיפול, אנחנו שומעים את השאלה המהדהדת בשקט, לפעמים בין שיר לשיר: "איך ממשיכים מכאן? איך מחזיקים את כל זה?" 

המאמר הזה נכתב מתוך אהבה גדולה אליכם, ומתוך רצון לעשות סדר בכאוס. הוא לא בא לייפות את המציאות, אלא להביט בה בעיניים פקוחות. נצלול יחד אל עומק המצב הנפשי של החברה הישראלית, נבין מה המדע אומר על מה שעובר עלינו, ונראה איך דווקא התרבות והמוזיקה הן לא "מותרות" – אלא חבל ההצלה שלנו.

תמונת מצב: הנפש הישראלית ב"שגרת חירום"

כדי לטפל, צריך קודם כל לאבחן. וחשוב לנו לומר לכם כבר בהתחלה: מה שאתם מרגישים הוא נורמלי לחלוטין למצב לא נורמלי.

אנחנו עדים לתופעה של "טראומה משותפת" (Shared Trauma). בניגוד למצבים רגילים שבהם המטפל נמצא בחוף מבטחים והמטופל בלב ים, היום כולנו – חברי הלהקה, המטפלים, החיילים והאזרחים – נמצאים על אותה סירה בים גועש. אנחנו חיים במצב שנקרא בעגה המקצועית "שגרת חירום". הגוף שלנו למד ללכת לעבודה ולהכין סנדוויצ'ים לילדים, אבל בפנים, מערכת העצבים ממשיכה לסרוק את השטח לאיומים. זהו מצב מתיש, שוחק, שלעיתים קרובות אנחנו אפילו לא שמים לב אליו עד שאנחנו קורסים בערב.

הבלבול שבין פחד לחרדה – בואו נעשה סדר

אחת הסיבות למצוקה היא הבלבול במושגים. כשאנחנו מבינים מה קורה לנו בגוף, הקצב יורד מעט:

• פחד (Fear): תגובה חדה ומיידית לסכנה מוחשית (אזעקה, פיצוץ). לפחד יש התחלה וסוף. הוא שומר הראש שלנו.

  
  

• חרדה (Anxiety): התגובה המתמשכת לאיום שאינו נוכח כרגע. זהו "זמזום טורדני" ברקע, מחשבות שרצות בלופ ("מה יהיה אם..."), ומתח שרירים שלא משתחרר.

  
  

בישראל של היום, החרדה היא לעיתים "רעש הרקע" הקבוע (ה-Backbeat) של חיינו. וזה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים כלים כדי לווסת את הווליום הזה.

המטוטלת: בין ייאוש לתקווה

האם קרה לכם שביום ראשון הרגשתם חזקים, מלאי עשייה ואופטימיות, וביום שלישי הרגשתם שאין טעם לצאת מהמיטה? ברוכים הבאים לתנועת המטוטלת.

הנטייה הטבעית שלנו היא להיבהל מהנפילות. כשאנחנו בצד של הייאוש, אנחנו בטוחים שזה מצב קבוע. אבל האמת המנחמת היא שהנפש הישראלית גמישה. חוסן נפשי הוא לא היכולת "לא ליפול", אלא היכולת להמשיך לתפקד באופן נורמלי במצב שהוא לא נורמלי.

אנחנו ב"100 דגים" רואים את זה כמו יצירה מוזיקלית מורכבת: יש בה חלקים דיסהרמוניים, צורמים וכואבים, ויש בה רגעים של הרמוניה והתעלות. החוכמה היא להסכים להרגיש את כל המנעד.

למה מוזיקה? המדע שמאחורי הריפוי

כאן אנחנו נכנסים לליבה של העשייה שלנו. למה אנחנו מתעקשים על מוזיקה ככלי טיפולי, ולא רק כבידור?

1. כשהמילים נגמרות (אזור ברוקה) בזמן טראומה, החלק במוח שאחראי על הדיבור פשוט כבה. המילים נתקעות. המוזיקה, לעומת זאת, מעובדת באזורים קדומים יותר במוח. היא עוקפת את המחסום הוורבלי ומאפשרת גישה ישירה לרגש, בלי צורך לתרגם אותו למשפטים.

2. התיאוריה הפולי-וגאלית והקול האנושי מערכת העצבים שלנו מחפשת כל הזמן "רמזים לביטחון". הקול האנושי, ובמיוחד שירה רכה ומלודית, משדר למערכת העצבים: "אתה בטוח. אתה לא לבד". כשאנחנו שרים יחד בסדנה, אנחנו מפעילים את מנגנון ההרגעה הביולוגי של הגוף.

3. תרבות כעוגן של זהות במצב של כאוס, הזהות שלנו מתערערת. השירים של הדג נחש, קלאסיקות ישראליות, פיוטים ושירי הארץ – הם העוגנים שלנו. הם מחברים אותנו לשורשים ולתחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול וחזק.

ארגז כלים מעשי: איך בונים חוסן היום?

אנחנו לא רוצים להשאיר אתכם רק עם תיאוריות. הנה כלים מעשיים מהשטח:

1. 
   

   צרו "ממ"ד מוזיקלי": הכינו פלייליסט אישי. זה לא חייב להיות שמח – גם שירים עצובים שנותנים תוקף לכאב הם מרפאים.

   
   
2. 
   

   ויסות דרך הגוף: השתמשו בהמהום (Humming) או בנשיפה קולית ארוכה כדי להרגיע את מערכת העצבים.

   
   

3. תקשורת עוקפת מילים: להורים לחיילים או סתם לחברים – כשאין מה להגיד, שלחו להם שיר. שיר של בית, שיר של אהבה. המסר עובר ישר ללב.

   
   

4. תנועה: החרדה היא אנרגיה כלואה. תרקדו בסלון, צאו להליכה, תופפו על השולחן. הגוף חייב לפרוק את המתח.

   
   

המנגינה לעולם נשארת – בואו להיות חלק ממנה

אנחנו חיים בתקופה היסטורית. החוסן שלנו נמדד ביכולת שלנו להמשיך לנגן, גם כשהכלים שבורים לפעמים. אנחנו ב"100 דגים" נמצאים כאן בשבילכם – בסדנאות, בטיפולים ובמוזיקה. אנחנו מאמינים שבכוחה של היצירה לבנות מחדש את הגשרים בנפש.

רוצים לקחת את השותפות צעד אחד קדימה?

"100 דגים" היא לא רק יוזמה חברתית, אלא משפחה. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף למעגל החברים האקסקלוסיבי שלנו – קהילה של שותפים לדרך שנהנים מגישה מיוחדת אל מאחורי הקלעים של היצירה: חזרות פתוחות, סיורים אישיים עם שאנן בירושלים, ומפגשים אינטימיים עם הלהקה. התרומה שלכם היא הדלק שמאפשר לנו להגיע לעוד בסיס ולעוד מרכז מפונים.

לכל הפרטים על ההטבות והצטרפות למעגל החברים לחצו כאן >>

אל תשמרו את השקט המכאיב בבטן. בואו נמלא אותו בצלילים של תקווה.

שלכם באהבה גדולה, משפחת 100 דגים.

לתמיכה בפעילות ותרומה לעמותה (מוכרת לצרכי מס) >>