כשהמילים נגמרות, המנגינה מתחילה: המסע של המוזיקה אל מעמקי הריפוי

מאת: צוות עמותת 100 דגים | זמן קריאה: 6 דקות

דמיינו רגע אחד של שקט. לא השקט המרגיע של טבע או מנוחה, אלא השקט המעיק, הכבד, זה שמגיע כשהכאב גדול מדי מכדי להכיל אותו במילים. טראומה, מעצם הגדרתה, היא חוויה שמשאירה אותנו פעמים רבות "ללא מילים". היא קוטעת את רצף הסיפור שלנו, משאירה אותנו קפואים בזמן, בתחושה של בדידות תהומית.

אבל בדיוק במקום שבו המילים נכשלות, במקום שבו השפה נשברת – נכנסת המוזיקה.

אנחנו כאן כדי לספר לכם שאתם לא לבד במסע הזה. המאמר הזה נכתב מתוך אהבה גדולה ורצון להושיט יד. הוא נכתב כדי להסביר, בגובה העיניים, איך הצלילים, הקצב והניגון יכולים להוות גשר חזרה לחיים, חזרה לעצמכם, וחזרה לקהילה.

להבין את הטראומה: מה קורה לנו בגוף?

כדי להבין איך מוזיקה מרפאת, אנחנו צריכים קודם כל להבין בעדינות מה הטראומה עושה לנו. חשוב לדעת: טראומה היא לא רק "זיכרון רע" שנמצא בראש. חוקרים מובילים בתחום מלמדים אותנו שטראומה היא חוויה פיזיולוגית. היא נרשמת בגוף.

כשאנחנו חווים אירוע מסכן חיים או משבר עמוק, המוח שלנו מפעיל מנגנון הישרדות קדום (הילחם, ברח או קפא). במצב של טראומה מתמשכת או פוסט-טראומה, המערכת הזו לא "נכבית". הגוף נשאר דרוך, הורמוני לחץ ממשיכים לזרום, והמוח מזהה סכנה גם כשאין כזו בסביבה.

אחד הממצאים המרתקים והכואבים בחקר המוח הוא שבעת שחזור של טראומה, מרכז הדיבור במוח (אזור ברוקה) פשוט כבה. הפעילות בו יורדת דרמטית. זו הסיבה שכל כך קשה "לדבר על זה". זה לא חוסר רצון, זו חוסר יכולת ביולוגית ברגע ההצפה. וכאן בדיוק נכנס הקסם של המוזיקה.

המוזיקה כפורצת דרך: המדע שמאחורי הצלילים

מוזיקה היא לא רק בידור; היא שפה שהמוח שלנו דובר עוד לפני שנולדנו. הנה 3 סיבות לכך שהמוזיקה מצליחה לחדור את חומות ההגנה שהטראומה בנתה:

1. עוקפת את השומרים הרציונליים

בעוד ששפה מדוברת מעובדת בעיקר בחלקים ה"חושבים" והלוגיים של המוח, מוזיקה פועלת בצורה רב-מערכתית. היא מתקשרת ישירות עם מרכז הרגש והזיכרון במוח. המוזיקה מגיעה לשם בלי צורך לעבור דרך "השומרים" של המילים וההיגיון, ויכולה להרגיע את הפחד עוד לפני שהבנו למה.

2. הקצב והדופק

החלק הקדום ביותר במוח שלנו אחראי על הנשימה והדופק. זהו החלק שנפגע לעיתים קרובות בטראומה ומשאיר אותנו במצב של עוררות יתר. מחקרים מראים שתיפוף, נדנוד לקצב מוזיקה או אפילו האזנה לקצב מונוטוני, יכולים לווסת את המערכת ולהחזיר תחושת ביטחון בסיסית. זה מזכיר לנו, ברמה לא מודעת, את הפעימות של לב האם ששמענו ברחם – המקום הבטוח הראשון.

3. הכימיה של האושר והקשר

כשאנחנו מאזינים למוזיקה שאנחנו אוהבים, המוח משחרר קוקטייל של חומרים שעוזרים לריפוי: דופמין שמעניק תחושת הנאה, ואוקסיטוצין ("הורמון האהבה") שמופרש במיוחד בשירה משותפת ומחזק את תחושת השייכות והאמון. בנוסף, מוזיקה רגועה הוכחה כמורידה את רמות הורמון הלחץ (קורטיזול) בגוף ומאפשרת למערכת החיסונית להשתקם.

תרבות כעוגן: הניגון של הבית

אנחנו בעמותה מאמינים שאי אפשר לנתק את האדם מהתרבות שבה הוא גדל. טראומה מנתקת אותנו מהשורשים, והמוזיקה היא החוט המקשר חזרה הביתה. כשאדם במצוקה שומע ניגון מבית אבא, פיוט מוכר או שיר שמאפיין את הקהילה שלו – זה לא רק נוסטלגיה. זהו חיבור למשאב של כוח. המוזיקה אומרת לו: "אתה חלק ממשהו גדול יותר, אתה חלק ממסורת חזקה".

איך זה עובד בפועל? ארגז הכלים המוזיקלי

אולי אתם שואלים: "אבל אני לא מוזיקאי, איך זה יעזור לי?" חשוב להדגיש: אין צורך לדעת לנגן. הטיפול במוזיקה הוא לא שיעור נגינה, אלא מרחב לביטוי. הנה כמה שיטות שאנחנו משתמשים בהן:

• הגשר לביטוי: פריטה על כלי או מכה על תוף כדי להוציא את "הצעקה השקטה". לפעמים מכה אחת על תוף משחררת זעם שמילים לא יכלו לתאר.

• קרקוע: שימוש בקצב יציב כדי לחזור ל"כאן ועכשיו" כשהחרדה עולה.

• כתיבת שירים: יצירת "מיכל" לכאב. השיר נותן לטראומה התחלה, אמצע וסוף, והופך את הכאוס למשהו מאורגן שיש בו יופי.

• הקול האנושי: שירה בקבוצה או אפילו המהום פשוט מאותתים למערכת העצבים שלנו שהסביבה בטוחה. זהו סוג של "חיבוק קולי".

סיפורי תקווה מהשטח

הסיפור של ד', לוחם שחזר מהקרב, ממחיש זאת היטב. הוא לא דיבר במשך חודשים. המילים היו מאיימות מדי. המטפל במוזיקה התחיל לנגן מקצב פשוט על תוף. לאט לאט, ד' הצטרף. דרך התיפוף הוא "סיפר" את הכאוס והפחד. אחרי חמישה מפגשים קצביים, הוא הצליח להגיד את המשפט הראשון על מה שעבר עליו. גם ר', שחוותה אובדן קשה, מצאה נחמה במקהלה: "כשאנחנו שרות יחד," היא סיפרה, "אני מרגישה שהקול שלי נתמך על ידי הקולות של האחרות. אני לא צריכה להיות חזקה לבד."

מה אתם יכולים לעשות כבר עכשיו בבית?

• פלייליסט "העוגן הבטוח": צרו רשימה של שירים שגורמים לכם להרגיש בטוחים (לא שירים עצובים שמושכים למטה, אלא שירים של תקווה ובית).

• המהום (Humming): כשחרדה עולה, המהמו מנגינה בפה סגור. הרטט בגרון מרגיע פיזית את הגוף.

• תנועה: שימו מוזיקה ונועו איך שהגוף מבקש. שחרור הגוף עוזר לשחרר טראומה "תקועה".

• שירה באוטו: אל תשפטו את הקול שלכם. פשוט תצעקו את השירים. זה משחרר.

רוצים לקחת את השותפות צעד אחד קדימה?

"100 דגים" היא לא רק יוזמה חברתית, אלא משפחה. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף למעגל החברים האקסקלוסיבי שלנו – קהילה של שותפים לדרך שנהנים מגישה מיוחדת אל מאחורי הקלעים של היצירה: חזרות פתוחות, סיורים אישיים עם שאנן, ומפגשים אינטימיים עם הלהקה. התרומה שלכם במסלולי "דג כסף" ו"דג זהב" היא הדלק שמאפשר לנו להמשיך, ואנחנו רוצים להגיד לכם תודה בדרך הכי יצירתית שיש.

לכל הפרטים על ההטבות והצטרפות למעגל החברים לחצו כאן >>

אנחנו כאן בשבילכם

המסע לריפוי הוא לא קו ישר, אבל המוזיקה מזכירה לנו שתמיד יש תקווה למקצב חדש. הכאב שלכם אמיתי, והיכולת שלכם להירפא קיימת בתוככם. אנחנו ב"עמותת 100 דגים" משלבים ידע מקצועי עם לב פתוח, כדי ליצור יחד איתכם את הפסקול של הצמיחה מחדש.

אל תישארו עם השקט המכאיב לבד. בואו נמלא אותו בצלילים של חיים.

לתמיכה בפעילות ותרומה לעמותה >>